בני טובים?
ללא חינוך הולם לבני הנוער בישראל אין עתיד מזהיר
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
רציתי להקדיש את הטור הנוכחי לסיומו של החופש הגדול ולציין את החזרה לספסל
הלימודים הן בקנדה והן בישראל. להשוות מעט בין מערכות החינוך ולדבר מעט על ישראלים
פה וישראלים שם.
לא אתכחש, החדשות המגיעות מישראל המתייחסות להתנהגותם של רבים מבני הנוער
בנסיבות שונות גרמו לי ללא מעט הרמות גבה, תחושת בושה, עצב ואכזבה גדולים מדור
העתיד האמור להצמיח מנהיגים חברתיים, מנהיגים כלכליים, שדרת פיקוד בצה"ל ובמשטרה
ובעצם לרשת אותנו ולהוביל את המדינה היהודית היחידה לשיאים גבוהים יותר.
המציאות בפועל דורשת חשבון נפש מיידי ועימו נקיטת צעדים חריפים, הן משמעתיים והן
חינוכיים כדי להחזיר את "מיטב הנוער" למסלול תקין. הנה מספר דוגמאות:
לפני מספר ימים נער ונערה טיילו להנאתם בקניון "דיזינגוף סנטר" בליבה של תל- אביב. בזמן
שהמתינו בתור לקניית מזון, חבורת נערים אחרת לקחה פריט לבוש מהנער. הנער הפציר
שהפריט יוחזר אליו ובשלב מסוים הנערים הפליאו את מכותיהם הן בנער והן בנערה ונמלטו
מהמקום מבלי שמישהו יתערב או יתפוס אותם ויקרא למשטרה.
לא הספיק הסיפור לרדת מהכותרות הראשיות והנה הגיע סיפור חדש. נשיא המדינה שמעון
פרס ביקר באחד מבתי הספר הממוגנים בדרום הארץ. הביקור היה מתוכנן מראש והנשיא
היה אמור להיפגש עם תלמידי השכבה הבוגרת, כלומר כיתה י"ב. לתדהמת ההנהלה וצוות
המורים תלמידי כיתה י"ב הגיעו בלבוש לא הולם וזאת בלשון המעטה וחלקם אף היו
בגילופין. מפאת הבושה התלמידים נשלחו לביתם והנשיא נפגש עם כיתות י"א.
לפני מספר שבועות ניסה אב בבאר שבע להרדים את ביתו התינוקת. למלאכת ההרדמה
הפריעו מספר נערים שהתמקמו בכניסה לבנין, הרעישו בקול רם, ביצעו מעשי ונדליזם
ואלימות. האב שירד לבקש מעט שקט מצא את מותו תוך שניות מדקירת סכין. הרוצח, נער
בן 21 בלבד, שחזר את הרצח בקור רוח לתדהמת חוקריו.
מספר שבועות לפני כן נרצח נער נוסף בידי נערים אחרים. הפעם הדקירה לא הייתה
ספונטנית אלא מכוונת. מספר צעירים ארבו לנער, רדפו אחר הנער, ולאחר שתפסו היכוהו.
תחנוני הנער על חייו לא עזרו, היו אלה דקותיו האחרונות.
לפני מספר שבועות הוקרנה בתל- אביב הצגה המתארת את התיאטרון היהודי בוילנה
בתקופת השואה ועל הניסיון היהודי לשמור על שפיות בימים נוראים. באחת הסצנות נראה
גרמני מתעלל ביהודי. לתדהמתם של השחקנים חלק מהנערים היושבים בקהל הריעו
ל"גרמני" וקראו קריאות בגנותו של היהודי. השחקנים התקשו להמשיך במשחק, חלקם
הגדירו את תגובת הקהל כהלם מוחלט.
חברת "לונלי פלנט", המוציאה לאור של מדריכי המטיילים הוסיפה באחד ממדריכיה למדינות
דרום אמריקה אזהרת מסע בדבר נוכחותם של מטיילים ישראליים. הסיבות לא מחמיאות
כלל וכלל. המצב דומה במדינות דרום מזרח אסיה, בחלק ממדינות אירופה חל איסור על
קבלת אורחים מישראל ובני נוער בפרט. הסיבות אינן אנטישמיות. בתי המלון מגינים על
עצמם מפני אורחים ישראליים המחריבים את החדרים, גונבים ומציקים לשאר אורחי המלון.
הכותרת החמה בימים אלה היא התכנסותם של בני נוער ב"כיכר החתולות" בירושלים. בני
נוער משועממים קוראים קריאות גזעניות בגנותם של ערבים ואף קוראים להתיר את דמם.
להזכיר לאותם בני נוער, רק לפני 70 שנה היו קריאות דומות אלא כלפי יהודים.
אני שואל את עצמי היכן נכשלנו שלאחר מעט יותר משני דורות לתקומת המדינה, גידלנו
מפלצת חברתית שאין במה להתגאות בה. התופעה קיימת כבר עשורים והיא הולכת ומאיצה.
למציאות הקשה נוספים צריכת אלכוהול בכמות היסטרית, תקשורת ומוסיקה חולניים, סמים,
נשק קר ונשק חם ורצון עז להוציא אגרסיה בכל אמתלה שתבוא.
פעם התגאינו בנוער הישראלי, הנוער שוחר המדע, נוער הספר, הנוער המתנדב, הנוער
היפה, נוער העתיד. בינתיים ההתדרדרות בהישגים החינוכיים בהשוואה לכל מדינות העולם
הולכת ומחמירה ומדינת ישראל פותחת פער שידרשו דורות להשלימו.
יש לקוות ששר החינוך וצוות יועצם פועלים במרץ לתכנית חירום שתוביל לשינוי תרבותי
ארוך טווח. אם פני הדברים אינם כך ישנה סיבה עמוקה מאוד לדאגה.