תנו לנו להצביע

ישראלים החיים בחו"ל אינם פחותים מישראלים תושבי מדינת ישראל

יוסי טסטסה

מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי   

השבוע הכריז ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על פתיחתה של מערכת בחירות חדשות והתאריך הצפוי הוא תחילת שנת 2013. החלטתו של נתניהו לא נפלה כרעם ביום בהיר, המהלך היה צפוי ורק נשאלה שאלת התזמון והעילה.

על פניו נראה שראש הממשלה נחוש להעביר תקציב אחראי ולהרכיב קואליציה יציבה יותר שתוכל להיות יותר תמימת דעים מבית ובאותה מידה תהיה מאוחדת ויציבה אל מול האיומים הביטחוניים ההולכים ומתעצמים במזרח תיכון סוער ועם איראן מקצינה ומתגרענת.

מייד עם ההודעה על הקדמת הבחירות קמו להם מנהיגים פוליטיים וחברתיים והחלו בצחצוח לשונות ובהצהרות ראשוניות על יעדיהם למערכת הבחירות הקרובה ובעצם נורתה יריית הפתיחה בקרב על קולו של הבוחר.

לנו כישראלים החיים בחו"ל המילה "בוחר" מקבלת משמעות מיוחדת, לעיתים מכעיסה ולעיתים כואבת, תלוי את מי שואלים. בניגוד למדינות רבות על פני הגלובוס המאפשרות לאזרחיהן החיים בחו"ל זכות בחירה, מדינת ישראל אינה מעניקה זכות זאת לאזרחיה החיים בחו"ל.

הערך העומד מאחורי עיקרון זה הוא פשוט – כדי להשפיע על הנהגת מדינת ישראל עליך להיות חלק ממדינת ישראל ובעיקר לגור בה ולשאת על גופך ואורח חייך את תוצאות הצבעתך בבחירות לטוב ולרע.

מנגד אם אינך חי בישראל, אין לך זכות לקבוע עבור אלו החיים בישראל מבלי לשאת בתוצאות הצבעתך. כאשר מדובר במדינה בעלת רקורד עשיר של איומים ביטחוניים ומלחמות תופסת טענה זו תוקף הרבה יותר חזק.

כדי לתת טיעון נגד לטענות אלה נדרשת התנסחות משכנעת וגם לא מעט תעוזה ואפילו חוצפה. עד לפני מספר שנים היינו יורדים ונפולת של נמושות, כיום אנו מוגדרים כמהגרים או כישראלים החיים בחו"ל. בביקורו לפני כשנתיים של יו"ר הסוכנות, נתן שרנסקי, בטורונטו ניתנה למעמדנו מעין לגיטימציה מפי שר לשעבר בממשלת ישראל. הדבר התחזק עם נוכחותו של השר יולי אדלשטיין בכנס הראשון של "ישראלים בניכר", אף הוא התקיים בטורונטו לפני קרוב לשנתיים.

אכן ישראלים החיים בניכר, מעורים ומתעניינים היטב במתרחש במדינת ישראל. אכפת לנו מעם ישראל שמשפחותינו מדרגה ראשונה הן חלק ממנו, אכפת לנו מכלכלתה וחלקנו תורמים למדינה ביד נדיבה, אכפת לנו ממצבה הביטחוני. לעיתים אפשר לומר שאנחנו נושמים בניכר אך בפועל חיים בישראל, ככה זה כשכל בוקר אתה נכנס לאתר אינטרנט ישראלי בכדי לראות מה חדש ומה קורה.

רובנו, ישראלים בניכר, חיים במדינות צפון אמריקה. יחד עם צאצאינו אנחנו מונים קרוב למיליון נפש, כ-15 אחוזים מאוכלוסייתה היהודית של מדינת ישראל. אם לכולנו הייתה זכות הצבעה יכולנו להכניס לכנסת קרוב ל-18 ח"כים.

נראה מוגזם, נראה קיצוני, נראה הזוי, או שמא נראה הגיוני, שפוי, לגיטימי ונורמלי. שוב, תלוי את מי שואלים. רק להזכיר למקבלי ההחלטות שרובנו המכריע שרת בצה"ל. חלקנו החיים בניכר שולחים את ילדינו לשירות צבאי בישראל ואף תומכים בהם רגשית וכלכלית.

חלקנו באים לביקורים ארוכים, לנסיעות עסקים ואנו תומכים פעילים מול אומות עולם בכל בימה אפשרית ואוחזים בידינו דגלי כחול-לבן וקוראים בצדקת דרכה של המדינה.

תנו לנו להצביע, כי אנחנו חלק מכם, לא חשוב היכן מקום מגורינו. תנו לנו להצביע, כי ביום פקודה, אם ניקרא ונידרש אין לי ספק שרובנו המכריע יתייצב. תנו לנו להצביע כי אנחנו רוצים לא רק להרגיש שייכים אלא גם להיות שייכים.