ראש השנה לאילנות
אין כמו לחגוג את ט”ו בשבט בארץ ישראל
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
היא אמנם ארץ זבץ חלב ודבש אך כשמתבוננים לעומק היא הרבה יותר מכך. מיקומה
הגיאוגרפי של ארץ ישראל הן בהיבט האקלימי והן בהיבט התרבותי הפך אותה לאחד
המקומות העשירים בעולם בכל הקשור למגוון החי והצומח שבה. חלק מהשפע המוכר לכולנו
הוא שבעת המינים בהם נתברכה הארץ, הלא הם חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית
וכמובן תמר. האם כולם מכירים את תעשיית שבעת המינים? הבה ניתן מבט קצרצר.
תמר – ייצוא התמרים מישראל בעיקר לאירופה ולצפון אמריקה הינו אחד הענפים המצליחים
של החקלאות הישראלית המודרנית. החקלאים תושבי עמק הירדן, הבקעה וכמובן הערבה
נהנים ממזג אוויר אופטימלי המאפשר להם לגדל תמרים מזנים שונים ובאיכות בינלאומית.
אדגיש את תמר המג'הול שלעיתים משקלו כ- 30 גרמים וטעמו מתוק ועדין להפליא.
זית – זהו לא רק סמלה של חטיבת ”גולני“, זהו סמל ההיאחזות בקרקע, שייכות, כבוד,
עתיקות יומין ואפילו קדושה. שמן הזית במקרא שימש בבית המקדש והיה נחלתם של מתי
מעט. בתי בד עתיקים ומסורתיים מתגלים בהרבה מהחפירות הארכיאולוגיות והיסטוריית
הזית בארץ ישראל קשורה בעבותות לתולדותיו של עם ישראל. תעשיית הזית המודרנית
בישראל מפיקה כ- 15,000 טונות של שמן זית מדי שנה. רוב בתי הבד ממוקמים בגליל.
השמן מיועד הן לצריכה מקומית והן לייצוא.
רימון – על פי המקורות מוצאו של הרימון בפרס דווקא וכנראה שהתגלגל לארץ ישראל על
ידי סוחרים בימי קדם. האקלים המופלא והטמפרטורות הנוחות איפשרו לרימון להיקלט היטב
בארץ ישראל ולהניב פירות מופלאים. נסיעה קצרה לאורך רצועת החוף בואכה ישובי אלונה
ובקעת הנדיב תחשוף בפני המבקר מטעים שלמים עמוסי פרי בחודשי הסתיו. הרימון הוא לא
רק טעים, אלא גם בריא. צבעו האדום מסתיר את נוכחותם של אנטי אוקסידנטים ופולי
פנולים בעיקר המונעים תהליכי התחמצנות והזדקנות ומפחיתים את הסיכונים למחלות לב,
אירועי שבץ וכמובן מונעים את התפתחותם של גידולים ממאירים.
תאנה – היא נפלאה היא אימהית ועליה וענפיה מכסים שטחים נרחבים ומעניקים צל נפלא
בעונת הקיץ החם. נתברכנו הן בתאנים לבנות והן בתאנים סגולות. טעמן של אלה מתוק
להפליא וההתמכרות לטעם מהירה והאכילה בלתי ניתנת לעצירה. מבחינה רפואית אין
לתאנה סגולות מיוחדות. יש הטוענים שאכילתה משפרת את תפקוד מערכת העיכול. בכל
אופן, קונפיטורת תאנים נטולת סוכר היא מעדן שלא הייתי מהסס להכניס למטבח באופן
קבוע.
גפן – אין כמו הענבים בארץ ישראל. האדומים, הלבנים, נטולי הגרעינים, החמצמצים
המתוקים ואלה שסתם צומחים בר בצידי הדרכים. המון זנים יובאו לישראל בעשורים
האחרונים. לאחריהם התפתחה תעשיית היין החל מרמת הגולן וכלה באזורים צחיחים בנגב.
ישראל גאה ביקבים תעשייתים שלצידם יקבי בוטיק לאניני טעם. תעשיית היין הישראלית
זוכה כל שנה בפרסים בינלאומיים – מרלו וקברנה סוביניון תוצרת ישראל הם ללא ספק
בשורה הראשונה של יינות מתוצרת חוץ.
חיטה ושעורה – שדות החיטה והשעורה עדיין נמצאים בארצנו הקטנטונת. אך הביקוש ההולך
וגובר לקרקעות למגורים לצד עלויות המים הגבוהות וריבוי שנות הבצורת פינו את הייצור
המקומי לייבוא מארצות הברית בעיקר. עם זאת שדות חיטה המשנים את גווניהן בהתאם
לעונות השנה הן עדיין חלק קבוע מנופיה של הארץ, צפון הנגב ועמק יזרעאל בעיקר. דווקא
השעורה זקפה את קומתה לאחרונה. תעשיית הבירה המקומית צוברת תאוצה והמון
מבשלות ביתיות מציעות את מרכולתן לקהל חובב המשקה הקר.
אם בימי ט”ו בשבט אנו, נאחל לכל בית ישראל בארץ ישראל ובניכר שנה שתכיל בתוכה את
הברכות הנצורות במיניה, פירותיה וצמחיה השונים.