Changing Israel’s system of governing

שינוי שיטת הממשל
על פי ההיסטוריה ליאיר לפיד לא צפויה תקופה ארוכה רבה בכנסת ישראל
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
מה שרבים ציפו לו בכיליון עיניים במשך תקופה ארוכה קרה בימים אלה. איש התקשורת
יאיר לפיד הודיע רשמית על עזיבתו את פעילותו התקשורתית ועל החלטתו להיכנס לחיים
הפוליטיים במדינת ישראל.
חלק מהאנליסטים הפוליטיים יגידו שהעיתוי בו בחר לפיד הוא מושלם. בישראל קיים קיבעון
פוליטי והמדינה צועדת במקום. לפיד, איש ערכים, איש בעל אג'נדה חברתית מוצקה ואיש
עם תדמית של מנהיג יכול למלא בהחלט את הוואקום הפנימי במדינת ישראל ולהציע
אלטרנטיבה חברתית ואולי גם מדינית. סקרים שנערכו בסמוך להודעתו של לפיד ניבאו לו בין
20 מנדטים בכנסת ישראל. האמנם, ואם כן למשך כמה זמן? – 16
אביו של לפיד, יוסף (טומי) לפיד עליו השלום, עלה לתודעה הפוליטית בנסיבות דומות בעיקר
בהקשר החברתי. ”שינוי“, מפלגתו של יוסף לפיד זכתה בבחירות 2003 בחמישה עשר
מנדטים והפכה בין לילה למפלגה השלישית בגודלה במדינת ישראל. ללא ספק הישג מרשים.
עם זאת, השנים בהן כיהנה מפלגת שינוי בכנסת הביאו לסכסוכים פנימיים, פיצולים,
האשמות ומקרים רבים של מבוכה למשל פרשת פורז-פריצקי והשלכותיה. העם בישראל לא
נשאר חייב ואותם אלה שהעלו את מפלגת שינוי לגג העולם שלחו אותה תוך פחות מארבע
שנים לתהום הנשיה. שינוי קבלה בבחירות שלאחר מכן פחות מ 5,000- קולות והרשימה
נמחקה מהכנסת.
לצערי הרב, מקרים דוגמת שינוי עוד צפויים לנו שנים רבות והכל נעוץ בשיטת הממשל,
באחוז החסימה הנמוך וכמובן בשיטה הקואליציונית שהביאה את מדינת ישראל לשיתוקים
רבים בתחומי חיים רבים. במשך למעלה מדור אנו עדים לשלטון שאינו יציב ולבחירות
מוקדמות השכם והערב.
כך קרה למשל שאהוד ברק שהיה מפקדו של הצבא, היה לחבר כנסת, שר חוץ, ראש
ממשלה, שר ביטחון וכיום הוא עומד בראש סיעת ה”עצמאות“ אשר התפצלה ממפלגת
העבודה ודיבורים על שיריון בליכוד נשמעים מדי פעם. להזכיר, אהוד ברק הדיח בשנת
1999 את בנימין נתניהו מראשות הממשלה ואילו היום הוא משמש כיד ימינו בממשלה
הנוכחית והיכן הפערים האידיאולוגיים וההתחייבות למצביעי מפלגת העבודה. אולי כדאי
שנשאל לדעתו של נעם שליט שזה עתה התפקד למפלגה.
השיטה הקיימת השכיחה מאיתנו מפלגות ואידיאולוגיות שבשעתו נחשבו לנצחיות בעוד
הנוער היום לא יודע על קיומן. מעטים בימינו זוכרים את ר”צ, מפד”ל ההיסטורית, מפ”ם,
ד”ש, תמ”י, תל”מ, רפ”י ועוד.
הבעיה המרכזית נעוצה בשיטת הממשל הנהוגה במדינת ישראל, היא שיטת הבחירות
היחסיות הארציות. בעוד בארצות הברית הדמוקרטית קיימות שתי מפלגות במשך מאות
שנים הרי שבישראל ניתן לאמר בגיחוך שקיימות מאות מפלגות על פני תקופה של שנתיים.
לרגע זה מצחיק אך בהמשך די עצוב.
הנני משוכנע ששינוי שיטת הממשל בישראל והסבתה למודל המזכיר את השיטה הנשיאותית
בארצות הברית, תאפשר להנהגה שתיבחר שקט פנימי בכנסת ותיתן בידיה את האפשרות
להניע מהלכים ארוכי טווח שישראל כל כך זקוקה להם.
אולי גם בצורת שיטה זו נמצא יותר יהודים וערבים, חילונים וחרדים ושאר קבוצות משתפים
פעולה מתוך אינטרס משותף שללא ספק קיים, אלא שהשיח לגביו מתנהל כיום מאחורי
מחיצות ומפלגות יריבות. המרקם החברתי בישראל והאתגרים הבטחוניים והכלכליים צריכים
להעלות לסדר היום את שאלת שינוי שיטת הממשל בישראל ביתר שאת.
נכון להיום, הסקרים מנבאים למפלגות גדולות לא יותר משלושים מנדטים אם תתקיימנה
בחירות בישראל. מפלגה שכזו לא תוכל לבדה לבצע שינויים חוקתיים ותיאלץ לתמרן בים
הפוליטי הישראלי כדי לשרוד. את המחיר ישלם בסופו של דבר האזרח.