David Broza evokes nostalgia and yearning

נוסטלגיה וגעגועים
דייויד ברוזה הצליח לפרוט על מיתרי הרגש של הישראלים
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
יום חמישי ה 26- בינואר היה עוד יום חורפי באיזור טורונטו רבתי. יציאה שגרתית לעבודה,
השארת הילדים במסגרות החינוך ולבסוף סידורים נוספים של אחר הצהריים בקור הקנדי
המקפיא. אולם לא היה זה יום רגיל כהרגלו. בערב אותו יום רעייתי ואני כיתתנו רגלינו לאולם
המופעים בריצ'מונד- היל כדי לצפות באחד מאומני השירה והמוסיקה המפורסמים בישראל –
דיוויד ברוזה.David Broza
עת בקע הצליל הראשון מהגיטרה ועת יצאה ההברה הראשונה מגרונו חשתי שגופי נעתק
באחת ובאפס זמן נוחת באחד ההאנגרים שבנמל יפו או באולם ”צוותא“. אך לא, אני באיזור
טורונטו רבתי בחוץ קר ומושלג, ”האישה שאתי“ נמצאת לידי ואני ממלמל מילים בעברית
ובספרדית.
ברוזה היה ענק באותו ערב ושר לנו ממיטב שיריו, ביניהם ”בנהר של סביליה“, ”טיו אלברטו“,
”חיי הם אבן“, ”יהיה טוב“, ”סיגליות“, ”מתחת לשמיים“, ”שיר אהבה בדואי“, ועוד רבים
וטובים.
נגע אל ליבי יותר מכולם. כנראה שלמילות השיר (Y lloro) “ השיר ”בוכה אל הקירות
משמעות חזקה יותר כשאתה חי הרחק ממולדתך:
ושוב געגוע, פגוע, נטוע
מרעל זיכרונות
גופי בלי גופך שוב
גווע שוקע, שוקע, שוקע
כאן לבד בין הקירות
איורו, איורו ובוכה אל הקירות
איורו, איורו וצועק אל הקירות
השמש זורחת בעיר הזרה לי
לא יודע לאן מוליכים הרחובות
רק זה שאליך הולך, הוא יקרא לי
תראי איך יקרא לי, יגיד לי לבוא
ללכת שנית לאיבוד בעינייך
לחבק אותך שוב, לחבקך שוב אליי
עקבות לא השארת שאלך אחרייך
השארת את פנייך צרובות בעיניי
יכולתנו הוירטואיזית של ברוזה על הגיטרה השאירה רבים מאיתנו פעורי פה. הפריטה
המהירה, העברית. להפתעתנו גילינו שברוזה נולד וגדל בישראל. כשהיה בן 12 , מייד לאחר
מלחמת ששת הימים, עברה משפחתו למדריד בירת ספרד, בה התוודע לתרבות הספרדית,
לשפתה וכמובן למוסיקה הנפלאה של חצי האיברי. שש שנים בספרד הותירו חותם
משמעותי על ברוזה ואנו נהנינו עד תום מפירותיו.
בין שיר לשיר שמענו סיפורים אישיים, סיפורי תרבות ומעל לכל ישראליות שלערב אחד קצר
ליכדה רבים מאיתנו ובמידה רבה חיברה לשורשים שכל כך חסרים ביום-יום.
לאחר סיום ההופעה נתקלתי בדמות מפתיעה, מורה קנדית מביה”ס היסודי בהן לומדות
בנותיי. ”ומה את עושה כאן“, שאלתי. ”ברוזה הוא אומן מוכר וידוע והמוסיקה שלו היא אורחת
קבוע בסלון שלי“, הייתה התשובה המפתיעה.
תודה לך דיוויד ברוזה שבאת להנעים אותו בצליליך ומילותיך מבטיחים לבוא פעם נוספת, רק
תודיע מתי.