ארבעה חודשים חלפו מיום שחרורו של החייל גלעד שליט מהשבי והמרד הערבי בעיצומו
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
האווירה הישראלית כל כך רוויה באירועים ובהתרחשויות רבות עוצמה ולעיתים נראה שאירוע התופס כותרות בחו”ל למשך שבועיים נמוג מאתרי החדשות בישראל תוך פחות מיממה. הנה חלפו להם ארבעה חודשים מיום שחרורו של גלעד ופרט לדיווח האחרון לפיו
נפגש שליט עם נשיא צרפת, שמענו מעט מאוד אודותיו בתקופה האחרונה.
למרות כל ההתפתחויות סביב נושא הגרעין האירני, המרד האלים בסוריה והאירועים הביטחוניים של הימים האחרונים, גלעד שליט עדיין מופיע במחשבותיי באופן די קבוע. כנראה שחמש שנות שבי הצליחו להפוך את גלעד למשהו שהוא מעבר לאנושיות הרגילה עד כדי רמת הזדהות כמו מדובר באדם הקרוב לנו אשר אנו חפצים ביקרו יותר מכל והנה חלפו
להם מאה ועשרים ימים מיום ששוחרר.
כולי תקווה גלעד, שתחזור במהרה להיות אדם רגיל מן השורה, כזה שרגיל לישון במיטה רגילה, לראות אור יום ולאכול מה שמתחשק לך. כולי תקווה שהחלל בן החמש שנים שנפער בגופך, בהוויתך ימולא באהבה ובשקיקה לחיים מלאים ועשירים שהחופש הכל כך יקר עוטף
אותם מכל עבר.
כולי תקווה שנראה אותך מעט שמנמן )מנחת כמובן(, חייכן, פעיל, שמח אשר חי בין חיים משעמים לבין חיים מלאי פעילות וכל מה שביניהם. זו הפעם הראשונה שאני כותב על גלעד שליט והחיוך אינו מש מפי וזאת מסיבה אחת פשוטה – גלעד שליט חופשי.
דווקא בימים אלה של טירוף מוחלט במזרח התיכון ובסוריה בפרט, בה אזרחים נטבחים ללא רחם באמצעים אכזריים בידי שליט רודני וחסר מעצורים ובגיבוי ציני של מעצמות אשר קדושת החיים וזכויות אדם אינן בדיוק בראש מעייניהן, החופש של גלעד והערכים העומדים
מאחוריו הם לפיד בוהק בליבו של מזרח תיכון חשוך.
על פניו נראה ש”האביב הערבי“ עוד רחוק רחוק מללבלב ולפנינו עוד ימים ארוכים וקשים של התכתשויות, לחימה ואירועים בלתי צפויים בקרב מדינות הגובלות עמנו ובקרב מדינות רחוקות יותר.
יותר משהמאבק הוא על השפעה והגמוניה, נראה שהמאבק הוא על תרבות וערכים, תרבות מערבית הדוגלת בחופש ופלורליזם אל מול תרבות אחרת, טוטאליטרית הדוגלת בכוחנות, אכזריות ונוקטת בכל אמצעי, צבאי או מדיני כדי לשמר משטרים מעוותים.
אם כך הם פני הדברים, הרי שמדינת ישראל נמצאת בחוד החנית של התרבות המערבית, תרבות החופש והפלורליזם. אל מול תרבות זו עומדים ארגוני הטרור הקטנים, ולצערי גם מדינות הנותנות חסות לטרור הן על פי חוק והן בהתנהלותן בפועל.
חשוב אם כן שמדינות העולם החופשי והנאור תתמוכנה ללא סרק במדינת ישראל כמו הן תומכות במדינתן הן. התמיכה צריכה להיות בראש ובראשונה מדינית, לאחר מכן תמיכה כלכלית ואם חלילה נדרש לכך אז גם סיוע צבאי.