כינוס של שנאה
120 מאומות תבל התכנסו למפגש הזוי בטהרן
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
אלוהים אל דמי לך; אל תחרש ואל תשקט אל. כי הנה אויביך יהמיון; ומשנאיך, נשאו ראש.
על עמך, יערימו סוד. ויתיעצו, על צפוניך. אמרו לכו, ונכחידם מגוי; ולא יזכר שם-ישראל עוד.
כי נועצו לב יחדו; עליך ברית יכרותו. אהלי אדום וישמעאלים; מואב והגרים. גבל ועמון,
ועמלק; פלשת, עם -ישבי צוק. גם-אשור נלוה עמם;
הפסוקים המפורסמים מספר תהלים (פ"ג ב -ט) נכתבו כנראה לפני אלפי שנים ועם הזמן
מצאו את דרכם לכתבי הקודש של עם ישראל. עיון בפסוקים מראה מציאות עגומה אותה
חווה עם ישראל יום-יום שעה-שעה וזאת במשך אלפי שנים.
הננו עם מוקף אויבים, בודד, שונאינו רבים, אלה רוצים בהכחדתנו הפיזית, התרבותית
וההיסטורית, וכמו אז כך גם היום הם נפגשו יחדיו מכל קצוות תבל בעיר הבירה של מדינה
אפלה וחשוכה ובעצם נוכחותם נתנו לגיטימציה למדיניותה של אותה מדינה והיא מחיקת זכר
ישראל מעל פני האדמה.
אפשר לקרוא לכינוס בטהרן, כינוסן של המדינות הבלתי מזדהות, כאלה שאינן נוקטות
עמדה, אינן מצדדות בין מזרח ומערב. אפשר לקרוא לו מה שרוצים ואיך שרוצים.
120 אומות עולם החברות בארגון האומות המאוחדות, ארגון שהוקם לאחר מלחמת העולם
השנייה ואחת ממטרותיו הייתה למנוע מלחמות בכלל ולמנוע רצח עם בפרט, באו לטהרן
ועשו את ההיפך הגמור. אותו ארגון שלח את מזכירו הכללי באן קי מון לטהרן לשמוע את
דברי הנאצה והשטנה והעולם החריש.
העולם החריש כמו שהאפיפיור פיוס ה 12- החריש עת נשלחו מיליונים מבני עמנו למשרפות
בפולין. העולם החריש עת נטבחו חצי מבני העם קמבודי בידי החמר רוז' ופול פוט, שליט בני
עמם. העולם החריש כמו שהחריש ברואנדה, בבוסניה ובימים אלה ממש בסוריה עת לא
פחות מ 5,000- בני אדם, רובם המכריע חפים מפשע, נרצחו בחודש אוגוסט לבדו על לא
כלום בידי מכונת המוות של בשאר אסאד – והעולם מחריש.
מילותיו של באן קי-מון היו רפות בטהרן. ונשאלת השאלה מה יותר חזק או בעצם חלש. האם
עצם נוכחותו בבירת משטר קיצוני על גבול החולניות נתנה למשטר זה לגיטימציה, או שמא
דבריו היו נקודת אור קטנה בים של אפלה.
המנהיג הרוחני (יסלח לי אותו מנהיג אך אין שום דבר רוחני בשנאה) או שמא אומר המנהיג
חולה הרוח של האומה האיראנית, נשא נאום דמגוגי, מעוות מיסודו, מלא שקרים וסילופים
היסטוריים ובאולם היו נציגיהן ומנהיגיהן של 120 מאומות עולם, קרוב לשני שלישים
מהמדינות החברות באו"ם וכולם החרישו.
צדק בן -גוריון כשאמר בשעתו או"ם שמום. נראה שהארגון המודרני אינו אלא עלה נידף שאין
להתייחס להנהגתו או להחלטות היוצאות מבין כתליו.
כמו שהעולם החריש שטהרן הוא החריש בחודש שעבר בטקס הפתיחה של האולימפיאדה.
הם בחרו להחריש כי לא התאים לאינטרס הצר והצבוע של אומות מסוימות להזכיר את
רציחתם של ספורטאים חפים מפשע. הייתה זו גולדה מאיר ראש הממשלה המנוחה וצבי
זמיר ראש המוסד דאז שדאגו לחסל עד האחרון שבהם את חברי ארגון הטרור "ספטמבר
השחור".
וכמו אז כך גם היום נראה שישראל יכולה לסמוך רק על עצמה ולא להתחשב או להתייחס
לארגונים כאלה או אחרים המגנים על מדיניות מעוותת. ישראל כמו אז כך גם היום תעשה
את מה שנכון לה ומה שמתאים לה. יש לה את היכולות והכוחות להתמודד עם כל איום
ומציאות המתהווים במזרח התיכון.