המשמעות של פסח בעת החדשה

לחג העתיק והדתי הזה משמעות חזקה מאוד בימינו

יוסי טסטסה

מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי   

זהו אחד מהנפלאים בחגי ישראל, קודם כל הוא מבשר את בואו של האביב ובעבר גם היה החג הראשון בשנה עת חודש ניסן היה ראשון לחודשים. אין נפלא מעליית הטמפרטורות, מירוק וניקוי הבית, חופש גדול מבתי הספר, התענגות על מאכלים מיוחדים ושירה לתוך הלילה של שירי מסורת.

במאה החולפת קבל החג משמעות חזקה ומהותית אך גם מצמררת באותה מידה. במשך קרוב לאלפיים שנים חגגו כל בית ישראל את חג החירות כאשר בעצם החרות הייתה רחוקה מהם וכל שנותר הוא זכרונות, כמיהה וגעגועים.

אבותינו באלפיים השנים האחרונות טעמו שוב ושוב את טעמה של העבדות. אמנם לא הייתה זו עבדות של עבודת פרך אך היו בה סבל רב ומתמשך. בין אם היו אלה פוגרמים בימי הביניים שהגיעו לשיאם במגיפת הדבר של 1348, פרעות כדוגמת פרעות חמלניצקי בשנים ת"ח – ת"ט ובין אם היו אלה עינויי האינקוויזיציה, גירושים בתשעה באב שהמפורסם שבהם היה גירוש יהודי ספרד בחודש מארס 1492 והרשימה עוד ארוכה.

יש להניח שקריאת ההגדה באותם שנים איומות הייתה מעין אשליה, חלום או תחושה נשכחת של חירות אמיתית. והנה חלפו להם קרוב לאלפיים שנים ובשנת 1948 נולדה מדינת ישראל ויציאת מצרים קבלה משמעות גלובלית. מדבר סיני היה העולם כולו, מאירופה השסועה, ממדינות ברית המועצות, מדינות ערב והבלקנים וכן מצפון אמריקה ומדרומה הגיעו המוני בית ישראל למדינתם החופשית ועשו להם יציאת מצרים מודרנית.

גם היאור הלא הוא נהר הנילוס התגמד מול ספינות המעפילים שחצו את אירופה, האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס ההודי והגיעו בכל דרך אפשרית מכל קצוות תבל.

המשמעות הכואבת יותר היא על מי "פסח" הגורל באותם אלפיים שנים. הוא לא פסח על ששה מיליון מאחינו בזמן השואה באירופה. הוא לא פסח על רבים מבני עמנו בשנים בהם פוגרומים ביהודים עד כדי החרבתם של קהילות שלמות היו עניין שבשגרה לעיתים להנאה ולשעשוע. הגורל לא פסח על עם ישראל בארצו עת טבחו בו היוונים ולאחריהם הרומאים ולאחריהם שאר כובשים של הארץ.

אנחנו כאן כי הגורל פסח עלינו. אנחנו שארית קטנה יחסית של עם עתיק, נותרנו מעטים יחסית רק אחד מכל 500 בני אדם משתייך כיום לעם היהודי בישראל ובתפוצות. לפסח אם כן משמעות כפולה ומכופלת, זאת של חופש וזאת של הישרדות.

חג חירות שמח לכל בית ישראל.