מחשבות על יום כיפור

האדם, חברו, וחשבון הנפש

יוסי טסטסה

מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי   

מיוחדת עד מאוד היא דת ישראל, ושכזו היא בנויה כך שחוקיה וערכיה ישתלבו באורח חייהם של מאמיניה ויקנו להם דרך חיים והלך מחשבה שיצרו בסופו של דבר חברה בריאה יותר וחברה צודקת יותר.

שורות אלו נכתבות בימים שבין כסה לעשור, כלומר בין הזמן בו תקעו בשופר בערב ראש השנה החדשה לבין יום הדין הלא הוא היום העשירי לחודש הראשון בלוח השנה העברי – יום הכיפורים.

הימים גם נקראים "ימים נוראים", לא במובן של פחד, כי אם במובן של עצמת חשיבותם. זהו שיאו של תהליך שנמשך קרוב ל-40 ימים, בדיוק משך הזמן בו משה רבנו עליו השלום שהה בהר סיני וקיבל עליו את התורה והעניקה לעם ישראל.

מטרת אריכות התהליך היא להכניס את האדם לתהליך עמוק שסליחה וחרטה הם מרכיבים פשוטים יחסית בו. החלק העמוק והמורכב יותר הכולל מודעות עצמית גבוהה, חקר ההתנהגות, דרך החיים והתנהלותם הוא חשבון הנפש.

לעניין הסליחה והחרטה מניחים אנו שהאדם טוב מיסודו אך עם זאת עושה הוא מעשים בשוגג או שלא במודע. מעשים אלה אינם הולמים כללים, חוקים ותקנות הבאים לידי ביטוי בדת ישראל ועל כך הוא מביע חרטה כנה.

עוד אמרו חכמינו זכרם לברכה שיש להבדיל בין "האדם למקום" לבין "אדם לחברו" כלומר בין אדם לאלוהיו לבין אדם לבני ביתו, חבריו ומכריו. באופן מפתיע דווקא היחסים שבין אדם לחברו תופסים מקום חשוב יותר. אמנם המקום הוא גדול ורם ונורא וקדוש אך זה שייך לעולמות עליונים.

ואילו האדם וחברו, היחסים ביניהם שייכים לחיי היום יום, לעולמות תחתונים, לפרקטיקה פשוטה של כבוד, נימוס, יושר, ענווה ועזרה הדדית. אמרו חכמינו, לפני שאתם מבקשים סליחה מאלוהיכם בקשו סליחה כנה מחבריכם אותם אתם פוגשים על בסיס קבוע ודרך הסליחה שנו את דרככם.

לעניין חשבון הנפש אמרו חכמינו זכרם לברכה משפט מאוד מורכב. כאשר ישבו בשעתו לדיון פילוסופי על מהות החיים ועל השאלה האם עדיף להיוולד או לא להיוולד, הגיעו חכמינו למסקנה מפתיעה ואמרו כך: "עדיף לו לאדם שלא ייוולד, אך אם כבר נולד מוטב לו שייעשה כל ימי חייו חשבון נפש". אנשי קבלה אומרים שהמילים "תינוק" ו"תיקון" הם אותה מילה בשינוי האותיות. כלומר תינוק בא לעולם כדי לתקן. והשאלה היא מה לתקן.

האם לתקן את מעשיו בעבר, בהווה או בעתיד, האם את מעשיהם של אחרים, האם בא ללמד משהו ובוודאי שבא ללמוד השאלה מה.

מהו חשבון הנפש וכיצד נסיבות הלידה במקום מסוים, למשפחה מסוימת, לחברים מסוימים עשויים להשפיע על חיים שלמים. האם הכל יד המקרה או שמא מדובר במערכת מתוכננת שהכול בה מתוכנן וידוע מראש לפרטי פרטים.

בפיזיקה מודרנית נקרא הדבר בין דטרמיניזם לאקראיות או אי וודאות והדעת לכך ניתנה כבר בשנת 1927. בבודהיזם מדובר על ה"הארה" ועל 84 אלף דרכים להגיע אליה. ביהדות מדובר על חכמים, רבנים, מקובלים, יודעי נסתר ושאר שמות מרתקים. ומה היא הדרך הנכונה, כנראה שאין כזו ולאיש באמת אין מושג.

הרי המדרש מספר על ארבעה שרצו לבדוק את הדרך ונכנסו לפרד"ס, ראשי התיבות של עולם הקבלה (פשט, רמז, דרש, סוד). האחד כפר בכל, השני נטרפה דעתו, השלישי מת, והרביעי שתק.

העולם המודרני מסיח את דעותינו ממחשבות עמוקות שכאלה על מהות החיים ומהות הקיום. כנראה שצריך הרבה יותר מארבעים ימים ואולי אף יותר מארבעים שנה כדי להתעלות לדרגה אחת גבוהה יותר בהבנה.

אם הצלחתי לבלבל שכרי באמתחתי. שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.